דף הבית >> מאמרים >> ריפוי >> דיקור סיני - איך זה עובד?

דיקור סיני - איך זה עובד? / ד"ר ישראל מיניאלי

כך זה התחיל

לפני יותר מששת אלפים שנה, בתקופת שושלת פו-שי בסין, החץ והחרב היו עדיין כלי המלחמה המודרניים ביותר. חיילים שנפצעו באותה התקופה בשדה הקרב החלו לשים לב, שישנן פציעות מסוימות שדווקא גורמות לריפוי מחלה קודמת. עוד יודעים הסינים לספר על אחד הקיסרים, שהיה על סף עיוורון; יום אחד בעת שהתהלך בגנו, מעד, ברכו נתקלה בסלע חד וראה זה פלא: ראייתו שבה אליו! והוא זה שנתן את ההוראה לחכמי החצר לבדוק את אותו 'פולקלור' אודות פציעות שמרפאות.
חקרו הסינים את התופעה (לא כל-כך נעים לגלות: הם עשו זאת על שבויי מלחמה) ומצאו 670 נקודות, אשר לכל אחת מהן יש מיקום מוגדר והשפעה ייחודית. גורלם של השבויים שפר עליהם, כאשר התברר די מהר, כי אין צורך בפציעה אלא די בדקירה עדינה.
להפתעת הסינים הסתבר, כי הנקודות הללו אינן מפוזרות סתם באופן אקראי על פני הגוף, אלא לאורך ארבעה-עשר קווים (הנקראים מרידיאנים). שנים-עשר מהם – כפולים, דהיינו, זהים בצד ימין ובצד שמאל של הגוף (ולכן מתייחסים אליהם כאל מרידיאן אחד), ושני מרידיאנים יחידים (לא כפולים), האחד לפנים לאורך הבטן, והשני לאורך הגב, מאחור. כל מרידיאן משויך לאיבר או לתיפקוד מסוים בגוף.

ממצאים אלו הביאו לשימוש נרחב באקופונקטורה (אקו=מחט, פונקטורה=דקירה), לשם עזרה בריפוי מחלות. ההיסטוריון הסיני סו-מה שיאן שחי במאה ה-2 לפני הספירה, מדווח בספרו "רשימות היסטוריות", כי בתחילה השתמשו במחטים עשויות מאבנים חדות; שנים רבות אחר-כך, עברו לשימוש בקני-במבו מחודדים ובעצמות דג חדות. באמצע האלף ה-3 לפני הספירה מוזכרים כבר ה'שיו-שן' (תשעת סוגי המחטים העשויות ברזל). מחטים מזהב ומכסף נוצרו במשך הזמן לשימוש המעמד העליון. כיום המחטים הן מפלדת אל-חלד, סטריליות וחד פעמיות כמובן.

העובדה שהשיטה עובדת לא סיפקה את הסינים, כי חסר היה להם אמצעי דיאגנוסטי, שיבהיר היכן צריך לדקור. הרי קשה לסמוך על תיאורו הסובייקטיבי של החולה: הוא מספר את מה שהוא מרגיש, אבל אינו בהכרח יודע מה בעצם קורה בגופו.
חיפשו הסינים ומצאו, שבפרק כף היד (על העורק הרדיאלי) ניתן לחוש את הדופק. כאשר בדקו החוקרים את הדופק בתשומת לב רבה, הם גילו כי בכל פרק כף יד קיימים למעשה שישה דפקים שונים: שלושה על פני העורק ושלושה בעומקו. בסך-הכל ניתן לחוש ב-12 דפקים שונים! ועוד גילו, שכל אחד מהדפקים הללו משתייך לאחד מ-12 המרידיאנים הכפולים.
חישת הדופק לפני הדיקור, נותנת לרופא את המידע הדרוש לו כדי להחליט באילו נקודות לדקור. החזקת האצבע על הדופק, תרתי משמע, במהלכו של הטיפול, מאפשרת מעקב אחר השינויים העוברים על הגוף בזמן הטיפול. והרי לכם שיטה שלמה (אולי לא מושלמת, אך בהחלט שלמה): ישנו אמצעי אבחנה אובייקטיבי - הדופק, קיימת שיטת טיפול - המחטים, וישנה בקרה - שוב הדופק. וזה עובד.


איך זה עובד?

אם נתהה על קנקנו של גופנו, ניווכח כי זו מערכת של רקמות ואיברים המופעלת על ידי "מחשב-על" - המוח. המוח עושה זאת בעזרת העצבים, שהם חוטים צהבהבים דקיקים המחברים אותו לכל איברי הגוף ואותם אליו.
גם העור (האיבר הגדול ביותר בגוף: כ-2 מ"ר) מעוצבב, ובצפיפות רבה. בזכות עיצבוב זה אנו מודעים למה שקורה לנו "בחוץ". קצות העצבים שבעור מחוברים כמובן למוח. כאשר ננעצת המחט בעור במהלך טיפול האקופונקטורה, נשלח איתות חשמלי למוח שבעקבותיו משדר המוח לכל חלקי הגוף את פקודות הריפוי.

כך מסבירים במערב את הרפואה הסינית. בעיני הסינים, ההסבר הזה, איך לומר בלשון המעטה, לא כל-כך מדויק... עובדה, הם אומרים, שהנוירולוגים לא הצליחו להסביר איך זה, שבנקודה מסוימת הדקירה משפיעה וחצי סנטימטר הצידה - לא. לסינים יש הסבר.

ההסבר הסיני שונה בתכלית. אבל לפני שמנסים להבין אותו, הרשו לי להביא בפניכם סיפור קצר מן המזרח: פרופסור אמריקני החליט לכתוב ספר על הפילוסופיה הסינית. לשם כך ארז את מזוודתו ובא להתארח אצל חכם סיני אחד. הסיני, כמנהג הסינים, הגיש לו תה. מזג את התה לתוך כוסו וגם לאחר שהכוס כבר הייתה מלאה, המשיך למזוג ולמזוג, עד שהתה כבר נשפך על השולחן ואחר-כך גם על הרצפה... לא התאפק האמריקני ושאל את מארחו: "מדוע אתה עושה זאת?" ענה לו הסיני: "כדי ללמדך שאי-אפשר למלא כוס מלאה! אם ברצונך להבין את מה שאני עומד לספר לך, כדאי מאוד שתרוקן את מוחך מהרבה דברים שאתה כבר יודע."
בהחלט רצוי, לפני שנכנסים למקדשה של החשיבה הסינית, להשאיר בפתח את הנעליים המערביות... ואפשר גם בדרכו של פרנסיס בייקון שהמליץ: "קרא לא כדי לסתור ולהתנצח... גם לא כדי להאמין ולקבל כמובן מאליו... אלא כדי לשקול ולבחון".

ובכן, הסינים מתייחסים אל גוף האדם כאל מערכת הבנויה משני מרכיבים: האחד הוא הגוף הפיזי (זה המוכר לנו) והשני הוא ה'צ'י' ((Ch’i, כוח החיים. אין חיים ללא צ'י ואין בריאות ללא זרימה תקינה של הצ'י בגוף. זרימת הצ'י, לדברי הסינים, היא במרידיאנים. מה שהם גילו, מסתבר, זו "מערכת תת-קרקעית", המאפשרת לצ'י לנוע בחופשיות בין חלקי הגוף השונים.
לְמה הדבר דומה? למערכת הרכבת התחתית הנמצאת מתחת לעיר. לצופה מן הצד, העיר היא הבתים, החנויות והמכוניות הנוסעות בכבישים; כלומר, החלק הגלוי לעין. אך האמת היא, שיכולתו של המטרופולין הזה לתפקד, תלויה בפעילות תקינה של המערכת התת-קרקעית: רוב הולכת הנוסעים מתבצעת שם ברכבת התחתית, הכבלים של החשמל והטלפון מונחים במעברים התת-קרקעיים, את צינורות הגז והמים תמצאו שם וכמובן, איך שכחנו, את הביוב הזורם גם הוא מתחת לפני הקרקע.
בקיצור, "בריאותה" של העיר העילית מותנית בתקינות העיר התחתית: אם למשל קרון הרכבת התחתית ייתקע במסילתו, האנשים לא יגיעו לעבודתם ותיפקוד העיר ייפגע (עד לתיקון התקלה). כך גם הדבר בגופנו. כאשר הצ'י זורם בחופשיות, כל איברי-הגוף יפעלו כשורה. כאשר ישנה חסימה, האטה בזרימת הצ'י במרידיאן, או אפילו ירידה בכמותו, אפשר לצפות לתקלה במערכת: דלקת, כאב, התנפחות וכו'.

עד עכשיו השתמשתי במונח 'מרידיאן'. זהו המונח המקובל כיום בעולם המערבי והוא ניתן למסלולי זרימת האנרגיה בגוף על-ידי רופאים צרפתים - חלוצי האקופונקטורה באירופה. אלא שהמושג 'מרידיאן' אינו מתאים לענייננו, הואיל והוא הושאל מתיאור הקו הדמיוני המחבר את שני הקטבים של כדור הארץ, והוא אינו מתאר בצורה נכונה את מה שהסינים מבינים כזרימה בפועל ולא כמושג מופשט. 'צ'ינג' (השם הסיני ל'מרידיאן') פירושו בעברית 'תעלה', וזהו המונח המתאים ביותר לענייננו, מה גם ש'תעלה' בעברית (בניקוד זהה) פירושה: 'בריאות' (הפתעה, מה!?). כמובן שיש בזה גם 'תועלת'. אבל מאחר שהמונח 'תעלה' נקשר כיום לביוב או סתם לאיזו חפירה מוארכת באדמה, אשתמש במונח 'אפיק'.

אם כבר הזכרתי 'אפיק', אציג לכם חידה סינית: "מי מבין השניים הוא השליט: אפיק הנהר המכוון את המים כרצונו, או מי-הנהר היוצרים את האפיק כרצונם?" (התשובה היא שניהם).

מיקום הנקודות באקופונקטורה איננו מקרי. הזרימה התת-קרקעית של הצ'י נפתחת בנקודות הללו על פני העור (כמו בור-ביקורת שבעזרתו ניתן לפתוח סתימות). דקירה במחט בנקודה המיועדת (ולא סתם לידה) מעוררת את זרימת הצ'י באותו האפיק ועוזרת לגוף להתרפא ממחלות.
שימו לב לביטוי "עוזרת לגוף להתרפא". רופא סיני לא מתבטא "אני ריפאתי...", אלא "אני עזרתי להתרפא...". הסינים טוענים שהנטיה הטבעית של כל אורגניזם חי היא להבריא, והצ'י (ולא הרופא) הוא המרפא (בניצוחו של החולה כמובן).
נכון, זה מוריד קצת מכבודו של הרופא, שעליו נאמר שההבדל בינו לבין אלוהים הוא, שאלוהים לא חושב שהוא רופא...

העזרה לחולה יכולה להינתן בטיפול ובהדרכה. מובן מאליו שמדובר במחלות ולא בטראומות. לטיפול במצבי-חירום: תאונות, פציעות בקרב, התקפי-לב וכיו"ב - אין תחליף לרפואה המערבית.
לתהליכים בטבע יש קצב פנימי משלהם, וגופנו, כחלק מן הטבע, אמור לקבל עזרה שתאפשר לו לתפקד תוך סינכרון עם קצב זה. מנציוס (מהמאה ה-4 לפני הספירה) מספר על סיני מארץ סונג, שטען שהנבטים בשדותיו צומחים לאט מדי, לכן הוא משך כל אחד מהם כלפי מעלה ושב יגע לביתו. "עייף אנוכי היום", אמר לבני ביתו, "עזרתי לשתילים הצעירים לצמוח". למחרת יצאו בני המשפחה לשדה וגילו כי כל הצמחים מתו...
חשוב מאוד לאפשר לגוף לפעול על-פי תיכנותו המקורי, הטבעי ולהפריע לו כמה שפחות. ברור שהמדע המודרני יבוא ויטען כי התיכנוּת המקורי של הגוף נמצא בגֵנים, ומחלות, על כן, עוברות בתורשה. ייתכן שזה לא מדויק:
א. לא ברור עדיין מה קודם למה: גֵן פגום לבריאות לקויה, או בריאות פגומה לגן לקוי.
ב. מה שעובר בתורשה זו הנטייה למחלה, ולא המחלה עצמה. הנטייה, לצערנו, מתממשת בדרך כלל, כי הילדים ממשיכים, פחות או יותר, את סגנון החיים של הוריהם (אכילה, שתייה, אולי עישון, מתח וכיו"ב).
בשנים האחרונות, כתוצאה מהצלחתה במערב, רכשה לה הרפואה הסינית אוהדים רבים מקרב הממסד הרפואי; ויש על כן להניח, שלא ירחק היום ושתי השיטות - המזרחית והמערבית - תשולבנה לאחת וזאת לטובת הציבור הרחב.

ישראל מיניאלי 
מומחה לרפואה סינית


ישראל 0522-531596
doc.miniely@gmail.com

www.metaplim.co.il/chinese

תגובות לדיקור סיני - איך זה עובד?:

כתוב הערה חדשה:
שם:*
דואר אלקטרוני:*
נושא / כותרת:*
תוכן:
הקש בשדה הטקסט את רצף האותיות המופיע למטה: