לוחם או מאהב / ניסים אמון

בשני סגנונות שונים תפגשו במסעכם הרוחני למזרח. לפני שנים רבות קראו להם

     The way of the Warior ו- The way of the Lover..
בהודו תראו הרבה אהבה בעבודה הרוחנית: שירים, אקסטזה, הערצה וסגידה של אלים וגם של אנשים חיים. המורה יושב על כיסא, וכל השאר יושבים על הרצפה, מחכים להזדמנות לנשק לו את הרגליים. "האהבה תפתח לכם את הלב", יאמרו לכם שם, "וכשהלב פתוח ייכנס הנשגב פנימה וימלא באור גדול". אבל כדי שהדבר יקרה צריך לפתוח ללא תנאים ולא קודם לבדוק שזה עובד ורק אחר כך להסכים לפתוח כל פעם עוד קצת. האהבה היא שער כניסה, וכדי לעבור בו צריך באמת להאמין באהבה. למרבה הצער, את היכולת להאמין באהבה אין לכל האנשים.

קשה באמת לאהוב כי כשאוהבים מתמסרים ולהתמסר זה לאבד את השליטה. כאן נכנס הניסיון האישי של כל אחד מאיתנו וכל מה שלמדנו וחווינו על בשרנו לגבי הקשר שבין אהבה ונושאים אחרים פחות נעימים שנספחו אליה או דברים קשים אחרים שהוצדקו בשמה. מי שנכווה בילדות או בכל זמן אחר, באופן טבעי יהסס באופן מודע לאבד את השליטה.

.קורס התעוררות 12 מפגשים - בהנחיית אילן אביב.

ב"דרך הלוחם" המטרות ברורות יותר: יש יעדים להשיג ויש כוח רצון עז שביכולתו להוציא את העגלה הפנימית שלנו מהבוץ בו היא שקועה. "דרך הלוחם", שהתחילה בהודו עם הפאקירים והיוגים לפני כשלושת אלפי שנים, התפתחה בכל המזרח והגיע לשיא חדותה ביפן בתקופת השוגונים. עד היום במנזרי הזן יושבים בגב זקוף כשהאחראי על המשמעת עובר מדי פעם עם חרב מעץ וחובט בישנוניים. אבל דרכו האמיתית של הלוחם היא פנימה. שם היא זירת הקרב החשובה, ושם צריך להניף את חרב היהלום במהירות, בהחלטיות וללא פחד. להניף אותה, לחתוך, וזהו.
 
זן מאסטר סן-סאי הפיל את המניפה לרצפה.
"נסה להרים את המניפה ולהחזירה אלי," אמר לתלמיד, "בבקשה, נסה."
התלמיד הרים את המניפה מהרצפה והגיש אותה למורה שהפיל אותה שוב.
"בקשתי ממך לנסות להרים את המניפה... נסה שוב."
התלמיד הרים את המניפה ומסר אותה למורה שהפיל אותה שוב.
"רק תנסה להרים אותה," אמר סאן-סאי, והתלמיד הרים והחזיר, כך שש פעמים.
התלמיד היה נבוך. המורה כנראה מצפה ממנו למשהו אחר אבל הוא לא יודע מה עליו לעשות. וודאי שיש כוונה מאחרי כל התרגיל הזה, אך מהי? הסיטואציה התחילה להיות מביכה ומעיקה. לפתע הבריקה במוחו תשובה: המורה לא אומר לי להרים את המניפה אלא רק "לנסות" להרים אותה, אבל כיצד אפשר רק לנסות? או שאני מרים אותה או שלא. הפעם הוא כבר לא התכופף להרימה.
"איך אפשר רק לנסות להרים את המניפה?" הוא שאל, "או שמרימים או שלא."
והמורה ענה: "יופי, זה בדיוק מה שאתה עושה כאן כבר שלוש שנים. מנסה לעשות מדיטציה. או שאתה חותך את המחשבות או שאתה לא, אבל תפסיק לנסות."

"לנסות " הוא מנגנון הטעייה שפועל נגדנו. "הראש" שלנו עובד עלינו ואנחנו אפילו לא שמים לב. אפשר בקלות לשבת באולם המדיטציה שלוש שנים ולנסות בעזרת המחשבות למצוא את הרווח שבין המחשבות. "לנסות" נותן לנו מרחב של זמן שאף פעם לא נגמר. זה כמו לנסות להשתנות, אפשר לנסות להשתנות כל החיים ושום דבר לא יקרה. אם בחרתם בדרך הלוחם, ואתם רוצים להשתנות, עשו את השינוי היום, אחרת אתם שוב רק מדברים מתוך שינה.

שני סגנונות שונים, אחד רך ועגול, השני חד והחלטי,
שניהם לא קלים
וכמו שני החלקים של היין והייאנג,
צריך את שניהם כדי להגיע לאחד,
גם לפתוח את הלב וגם לעשות היום במקום לדבר.

מדיטציה היא מקום בו הלוחם שבכם והמאהב שבכם נפגשים.
מדי פעם מניפים את חרב היהלום,
חותכים ספקות, דעות והססנות,
שאר הזמן מלא באהבה.
דבר נפלא הם החיים